<h1>ראבי"ה סימן תשי"ג</h1>
<h2>דף ב.</h2>
ביצה שנולדה ביום טוב בית שמאי אומרים תאכל ובית הלל אומרים לא תאכל. והלכתא כבית הלל. ואפילו בטילטול אסורה, דתניא אחד ביצה שנולדה ביום טוב ואחד ביצה שנולדה בשבת אין מטלטלין אותה לא לכסות בה את הכלי ולא לסמוך בה כרעי המטה אבל כופין עליה את הכלי כדי שלא תשבר. ובפרק כירה משני לה רבי יצחק בצריך למקומו. וגרסינן בירושלמי בשילהי פרק [קמא] דמכילתין רבי זעירה רבה (הוי) אמר לרבי יודן נשיאה שמעת מאביך מותר לטלטלה מה אם היתה אמה מוכנת מותר לטלטלה ואם לאו אסורה לטלטלה ואין כל התרנגולין מוכנין לשחיטה ולכן צריכה אפילו אינה מוכנת (והלשון אין ליישב) אמרה בלחישה אמר לו ולמה את אומר בלחישה (והלשון אין ליישב) ופירושו נראה לי הכין ששאלו מה אם היתה אמה וכו' כלומר בזה אתה אומר דוקא שמותר לטלטלה. ורבי [יודן] השיבו דרך בדיחותא ואינן כל תרנגולים מוכנים מחמת עצמן אך לא הוצרכתי לגלות שמותר א[לא] אפילו אינה מוכנת לשחיטה בפירוש, כענין פלוגתא דבית שמאי ובית הלל לקמן במתניתין בנענוע או בעומד ואומר זה וזה אני נוטל, אלא בסתמא אפילו הכי שרי, שכל התרנגולים קיימין לשחיטה ומותר לטלטלם אם לא הקצם בהדיא לגדל ביצים. והוא הדין דמותר לשחטם, ומה שלא הזכיר אלא טילטול מפני שבקושי היה מגלה הקולא, ולכך אמרו בלחישה. ולקמן בפלוגתא דבית שמאי ובית הלל נבאר טפי שפיר. וכיון דפליגי אמוראי ואיכא מאן דמוקי למתניתין אפילו בתרנגולת העומדת לאכילה אזלינן לחומרא, וכל שכן בתרנגולת העומדת לגדל ביצים: ושבת ויום טוב אי נמי יום טוב ושבת נולדה בזה אסורה בזה כרב, דחול מכין לשבת וחול מכין ליום טוב ואין שבת מכין ליום טוב ואין יום טוב מכין לשבת. ולא קיימא לן כרבי יוחנן בהא, דאמר רבא הילכתא כוותיה דרב בהני תלת בין לקולא בין לחומרא, והא חדא מינייהו. ואידך שני ימים טובים של ראש השנה נולדה בזה אסורה בזה דקדושה אחת הן, ואידך שני ימים טובים של גליות נולדה בזה מותרת בזה. ורבינו זקיני כתב בספרו שהגאונים הראשונים נהגו בכולם להחמיר, משום דגזרינן שני ימים טובים של גליות אטו שני ימים טובים של ראש השנה. ולא נכון בעיני, כיון שפסק רבא בהדיא כוותיה דרב וגם לקולא.
